חוויות אישיות אתמול מאולד טראפורד
בדרך כלל אני לא נוהג לכתוב על אירועים שמתרחשים בחיי הפרטיים, ואני דובק, באופן מעט אובססיבי יש שיאמרו, בכתיבה על המציאות המתרחשת אלפי קילומטרים ממני ב-NBA. בדרך כלל, אני לא אוהב גם שבלוגרים כותבים על האירועים המתרחשים בחייהם האישיים כאילו הם מעניינים למישהו את התחת. מעבר לכך, אני גם לא מאמין שהאירועים השגרתיים שמתרחשים בחיי הפרטיים, כמו עוד מבחן, עוד בירה, עוד דבר כזה או אחר, מעניינים באמת את הקורא הממוצע.
על אף כל זאת, אני חייב, פשוט חייב, לשתף אתכם באירועי אתמול בערב באולד טראפורד. יום הולדתי ה-24 היווה את התירוץ האולטימטיבי עבור כל משפחתי לסוע למנצ'סטר כדי לצפות במשחק בין ריאל מדריד למנצ'סטר יונייטד. אני לא אנסה לפרשן את המשחק עצמו כי אני לא באמת מבין בכדורגל ברמה שבה שגיא כהן מבין או ברמה בה אני רוצה לחשוב שאני מבין ב-NBA, אלא אני אנסה לפרשן את האווירה והחוויה הפנטסטית הזו שעברתי אתמול בערב.
סף הריגוש, עבורי לפחות, הוא מושג משתנה. ככל שהתבגרתי, כמו רוב האנשים, סף הריגוש שלי עלה ועלה. פעם היה מספיק בלעשן נרגילה בגן הציבורי כדי להיזכר בערגה על איזה ערב היסטורי עבר עלינו, היום אנחנו צריכים הרבה יותר מזה. בירה עם חברים בפאב כבר לא מספיק, ארוחת ערב עם החברה כבר לא מרגש אותנו יותר. אתמול למדתי מה הוא סף הריגוש שלי. ההתרגשות שאחזה בי כשההמנון של ליגת האלופות נוגן, כשהשמיכה מלאת הכדורים הזו ניעורה לחיים ו-75,000 צופים שאגו בהשתאות הייתה חוויה שהזכירה לי כמה כיף זה להתרגש ולהנות מדברים פשוטים, כמו כדורגל.
אתמול זה לא היה פשוט כדורגל. אפילו מהשורה הלפני אחרונה באולד טראפורד אפשר היה לזהות שזה היה כדורגל ברמה אחרת, שאי אפשר לראות אותו ממרקע הטלויזיה ואפילו לא בשידורי 5+ גולד. כשאתה במגרש, כל דבר שקורה מדליק אותך, כל תנועה בלי כדור, כל חצי בעיטה לשער מרגישה לך כמו פנדל בגמר המונדיאל. האקוסטיקה בטראפורד קשישא גורמת לך לקפוץ מהכסא בכל פעם שיונייטד עוברים את החצי. כל אירוע קטן מוגבר פי מליון כאשר אתה באמצטדיון, וכאשר יונייטד כבשה את ה-1-0, האצטדיון כולו רעד.
ההרחקה של נאני התרחשה בצד השני של המגרש, כך שלא ממש ראינו את העבירה, אבל זכינו לראות שני רגעים מונומנטליים. אחד, בו הקהל זועק "Referee is a wanker" בספונטניות מרהיבה, מעין גרסה בריטית ל-"השופט שגה" (בלשון נקייה) שלנו, ואת אלכס פרגוסון מנופף בידיו כדי להעיר את הקהל באולד טראפורד, כאשר כולם יודעים שמהרגע הזה ריאל הולכים לשכב על השער של דויד דה-חאה.
השער של לוקה מודריץ', שללא ספק החזיר את ההשקעה בו אתמול בערב, היה מדהים. הוא היה כל כך מדהים מאיפה שאנחנו ישבנו, שלרגע שכחנו שאנחנו ביציע של יונייטד וצעקנו "וואו" ותפסנו את הראש, עד שאוהד יונייטד דפק בנו מבט של "מה נראה לכם שאתם עושים, אידיוטים?". אבל זה באמת היה שער מדהים. דקות לאחר מכן, הגיע השער של רונאלדו, ואם קבלת הפנים המדהימה בתחילת המשחק לא הספיקה, הגיעו מחיאות הכפיים אחרי השער והעובדה שמספר 7 של ריאל לא חגג את השער. ברגע זה הבנתי שאני באירוע תרבותי ולא רק במשחק כדורגל. מעבר לאמוציות המוגברות והלחץ הבלתי נתפס, הייתה אנושיות בקהל, שכל כך חסרה בקהל בארץ, שהפכה את החוויה הזו לכל כך כיפית.
עד הסיום יונייטד ניסתה לחזור, ולמרות שלרוב הקהל היה ברור שהיא לא תוכל להבקיע שני שערים עם 10 שחקנים מול ריאל מדריד, אף אחד לא עזב וכולם נשארו לעודד עד הרגע האחרון. אני חייב להודות, שבעולם המודרני, בו הקפיטליזם השתלט על כל חלקה טובה, ישנם עדיין מקומות שבהם הקפיטליזם מגובה בתחושה של היסטוריה. זו התחושה באולד טראפורד. למרות שאתה יודע שהמחיר ששולם למשחק הוא מופקע והרבה מעבר ליכולתו של האדם הממוצע, למרות שאתה יודע שבחנות המרצ'נדייז מחוץ למגרש מוכרים חולצות מזויפות ב-60 פאונד, אתה לא יכול שלא להתרגש, כי יש דברים שהם מעבר אלינו.
אם לצטט את אחי, ליגת האלופות הוא הדת החדשה. השעות הקבועות, ההמנון המרגש, התחושה שיש דברים שהם מעבר אלינו. שאנחנו חלק ממשהו שהוא גדול מאיתנו. אחרי אתמול, אחרי 90 דקות מופלאות, אני מסכים איתו. ואני הולך להגיד משפט שאני שונא שאומרים לי, אבל אין מה לעשות, הוא פשוט נכון. אי אפשר להבין את זה עד שלא תהיו שם.
באדיבות
מאמר מצויין, אני מסכים איתך חלקית בקשר לקטע של הדת. מי מאיתנו לא שמח לחזור אחרי יום לימודים/יום עבודה ארוך לצ'מפיונס ליג?
ממש לקנא. הייתי במשחקים באנגליה, ואני מכיר את האווירה המיוחדת. רק את שגיא כהן השאר בבקשה בחוץ. אצלו כל בעיטה היא תוצאה של שנות אבולוציה, וטקטיקה סופר מדוקדקת.
מאמר נהדר שהזכיר לי את הקיץ האחרון זבו זכיתי להיות באולימפיאדה בלונדון, אתה בטח יכול להסכים איתי שיש את ההרגשה המיוחדת של "איש אחד בלב אחד" שכול האצטדיון הופך לאישות אחת גדולה ששרה, מריעה, בוכה ושמחה ביחד. את ההרגשה הזאת חוויתי ברגע שאותו אני לא ישכח לעולם והוא חרוט עמוק בתוך תוכי, וזה לראות את האצטדיון האולימפי, 80 אלף איש שרים ביחד את ההמנון הבריטי אחרי הטקס המדליות ב10,000 מטר גברים [מו פארה זכה]
נהדר, תודה.
אני דווקא אוהב גם שבלוגרים כותבים על האירועים המתרחשים בחייהם האישיים.
נהדר, מקנא בך יובל עוז.
אין אצטדיון בעולם עוצמתי ומרגש כמו האולד טראפורד.
אצטדיון שעבר הפצצות שמלחמת העולם ה-2, אצטדיון שהדשא בו הוא בוצי ואולי מבין האימפריות הגדולות של אירופה אנחנו היחידים שמשחקים עם דשא כזה שממש אפשר לראות בו את השלוליות.
אצטדיון שהאקוסטיקה בו היא מדהימה וגם מהשורה האחרונה(אני מול טוטנהאם ישבתי מאחורי השער באחת מהשורות האחרונות),
אצטדיון שיש בו את הסטרטפורד אנד המדהים שנותן את הטון לחגיגות,
אצטדיון שעדיין יש בו את הפחים שמרכיבים את הגג ואפשר ממש לדפוק עליהם ולעשות רעש.
וכמובן הקהל, אומנם קשה לי להשוות אותו לקהל החוץ המדהים שלנו(לדעתי הטוב באירופי ובטח שהמקורי ביותר), הייתי נותן הכל כדי להיות אתמול במשחק, איזו אווירה מדהימה, קור, בירה טובה בבוקסים לפני המשחק, לעמוד בתור לשירותים, לעודד, לצרוח, לבכות.
אחחח אנגליה, מנצ'סטר עיר הקודש בשבילי ובשביל רבים אחרים.
אני הייתי ביותר משחקי כדורגל באנגליה מכולכם ביחד. משך מעל 25 שנה הייתי מבלה 3 שבועות באנגלייה כל חופשת חג המולד, לשכור מאמני כדורגל לקייטנות הכדורגל שלי (90% מהאוניברסיטאות השונות עם תכניות לחינוך גופני) והייתי בוודאי ב-75% מהאיצטדיונים של הקבוצות ששיחקו בפרימייר ליג. אז באמת הסטרטפורד והייבורי וכאלה הם מיוחדים. אבל בסאות'המפטון, בניוקאסל, ובהרבה אחרים הייתי עומד עם הקהל ומשתין במזדרונות כי בתי השימוש 5 לאיצטדיון שלם, היו מפוצצים באנשים, וחצי מהם היו סתומים. אני הייתי בכדורגל באנגליה מ-1968 עד 1995, ואני זוכר עדיין את האיצטדיונים בהם היינו עומדים כי לא היו מושבים, ומשתינים היכן שעמדנו. אני זוכר משחקים (בעיקר בטוטנהאם) כשאחרי המשחק עמדנו מאות ואולי אלפי אנשים על הפלטפורמה מחכים לרכבת חזרה ללונדון, ופתאום הקהל היה בורח לכל עבר כי איזה 200-300 'מוהיקני-מגולחי ראש' רצו לאורך הפלטפורמה עם 'מבוטים' כמו אלות בייסבול והיכו כל אדם שעמד בדרכם,
ו-80,000? אולי ב-4-5 איצטדיונים. בכל איצטדיון אמריקאי מושתן לפוטבול בדיבישיון 1 ישנו יותר קהל, יותר אווירה, יותר סדר, יותר כיף, מאשר באיצטדיונים הישנים הדפוקים של אנגליה.
אנפילד עוצמתי יותר פי מיליון, והאוהדים של מנצ'סטר יונייטד נחשבים ממוצעים לגמרי בסטנדרטיים אנגליים.
הם לא הגועל נפש של צ'לסי, אבל גם לא מתקרב לקהלים כמו של ניוקאסל טוטנהאם או ווסטהאם, ובטח לא לזה של ליברפול.
דרך אגב בתוך העיר מנצ'סטר סיטי היא הקבוצה האהודה יותר, יונייטד היא יותר מעצמה רמה העולמית
יפה יפה
מזל טוב ליום הולדת.מאחל לך שתמשיך לצבור חוויות מדהימות.
תודה רבה על המחמאות והאיחולים. היה מדהים!
מנחם יא עלוב על איזה אווירה אתה מדבר, אולי על זה שהאוהדים הולכים רבע שעה לפני שהמשחק נגמר כדי לא להיתקע בפקקים(מיאמי) או שהאוהדים בולסים עוד נקניקייה ואפילו הנשים נראות כמו גורילות ( טקסס). גם עוד מאה שנה בשום איצטדיון אמריקאי לא תהיה אווירה כמו באנפילד או באולד טרפורד אז אל תזיין תמוח ולך תדפוק עוד שיפוד עם איזה בירה על איזה יאכטה של מיליונר.
מאור, הרי בדפיקת מקש אחד אני יכול למחוק צעיר עם פה מלוכלך כמוך, אבל אני אפילו לא מוכן להטריד את עצמי. דברתי אבל על מכללות, יא דביל בן 12.
חחחח אתה ענק מנחם!! קצת רציתי להדליק אותך אל תיעלב… ואני בן 25 ..
אני יודע כי לרוב אתה כותב בהגיון. אבל אני מכיר טוב את האוירה באנגליה, ואני מת על האנגלים. רק על האנגליות אני לא מוכן להביע דיעה.
WJWO4c Im grateful for the post.Thanks Again. Keep writing.
Major thanks for the blog post.Much thanks again. Cool.
Major thanks for the article post.Much thanks again. Awesome.
Looking forward to reading more. Great article.Thanks Again. Great.
Thanks so much for the blog post.Thanks Again. Fantastic.
Im grateful for the blog article.Really looking forward to read more. Awesome.
Great, thanks for sharing this blog article.
Say, you got a nice post.Much thanks again. Want more.
Really appreciate you sharing this article post.Thanks Again. Much obliged.
I value the article post.Really looking forward to read more. Much obliged.
Awesome blog post.Much thanks again. Awesome.
This is one awesome article post.Really thank you! Really Cool.
I truly appreciate this blog post. Keep writing.
Hey, thanks for the article post.Really looking forward to read more. Much obliged.
Im obliged for the blog article.Really thank you! Fantastic.
I value the article post.Really thank you! Really Cool.
Thanks so much for the blog post.Really thank you! Really Great.
A big thank you for your article.Thanks Again. Much obliged.
Very neat blog post.Really looking forward to read more. Will read on…
Awesome blog. Really Great.
Thanks for sharing, this is a fantastic blog post.Really looking forward to read more. Keep writing.
I appreciate you sharing this article post.Much thanks again. Really Great.
Great blog.Really looking forward to read more. Keep writing.
Looking forward to reading more. Great article post.Really thank you! Awesome.
Very neat blog article.Thanks Again. Fantastic.
Very informative post. Great.
Thank you ever so for you blog.Really thank you! Will read on…
I cannot thank you enough for the article. Awesome.
Really appreciate you sharing this article.Much thanks again.
Fantastic article post.Really thank you! Want more.
Thanks-a-mundo for the blog article.Really thank you! Cool.
Very good article.Really looking forward to read more. Want more.
Hey, thanks for the blog article. Fantastic.
Very good blog.Really thank you! Great.
Thanks for the blog article.Really looking forward to read more. Cool.
Thanks for the blog article.Really thank you! Great.
Im thankful for the post.Thanks Again.
Im grateful for the post.Really thank you! Fantastic.
I truly appreciate this blog post.Thanks Again. Will read on…
Really appreciate you sharing this article.Really looking forward to read more. Will read on…
Major thankies for the article post.Thanks Again. Want more.
Very good blog. Really Cool.